רקע כללי
אנו עדים בשנים האחרונות למגמה בלתי נלאית בקרב סופרי הסת”מ וצרכני הקודש, לייעל ולשפר את איכות כתיבת ספרי התורה, התפילין והמזוזות. הדרישה היא ליופי ואחידות בגודל האותיות מתחילתו ועד סופו של ספר התורה, המזוזה או התפילין. אחידות ואיכות הכתב נדרשים הן בכתב הגדול של ספרי התורה, והן בכתיבה הזעירה במזוזות ובתפילין.
בד בבד עם מגמה זו קיימת דרישה, מצד סופרי הסת"מ, להגביר את מהירות הכתיבה מבלי לפגום באיכותה. כל זאת, כדי להיענות במהירות וביעילות לדרישה הגוברת לספרי תורה, תפילין ומזוזות.
השיטות להגברת מהירות ואיכות הכתיבה מתבטאות במספר תחומים:
- שימוש בקלף איכותי יותר – שעיר או קטיפתי וכו'.
- שיפור פני שטח הקלף ע"י 'מי-קלף', המשכיב ומדביק את שערות הקלף או פיזור טלק הגורם לשאיבת הדיו אל תוך הקלף בשעת הכתיבה.
- שימוש במאגרי דיו לזרימה רצופה באמצעות מזרקים עם ברזים או מאגרים על בסיס האינפוזיה הרפואית. כאן מושג חיסכון בזמן הטבילה של הקולמוס בכסת הדיו.
- שימוש בקולמוסים מחומרים חדשים, החוסכים זמן הכנת הקולמוס יחסית לנוצה או קנה. בדרך כלל מדובר בקולמוסים המבוססים על פלסטיק או מתכת.
חומרי הקולמוס השונים
סקירה הסטורית עד ימינו
עוד בזמן התלמוד מוזכר הקולמוס לכתיבת הסת"מ העשוי מקנה, ובד בבד הוכנסה גם הנוצה שהוכשרה על ידי הפוסקים לכתיבת סת"מ.
בעידן ההייטק הטכנולוגי שלנו, הגו יזמי טכנולוגיה פיתוח דרכים ליצור קולמוסים מחומרים שונים: החל מפלסטיק לסוגיו ועד למתכות שונות ככסף, זהב, ברונזה, טיטניום והמוביל שבהם - הנירוסטה.
עם זאת, אל מול פוסקים שהתירו את הקולמוס המתכתי (הרב מועלם "יריעות שלמה"), ישנם כאלה שאסרו (חב"ד, הרב מרדכי אליהו זצ"ל).
כיצד נהגו בעבר לפני כל "ההמצאות"?
בארצות המזרח כתבו בקולמוס של קנה. (תענית כ'. ועי' רמ"א יו"ד סי' רע"א ז'). במדינות שאין קנים חזקים מצויים, כותבים בנוצה של עוף טהור. יש מתירים במתכת או בעצם (ספר חסידים רפ"ג, עקרי דינים יו"ד סי' ל' ט"ו).
הקולמוס הפלסטי
הקולמוס הפלסטי הוכח ככותב מעולה, הן בזרימת הדיו והן בכתיבה על קלפים שעירים. אולם לאחר כתיבה של מספר שורות, נשחק קצה הקולמוס, ולפיכך נדרשת מיומנות וזמן לקיצוץ חוזר ונשנה של קצה הקולמוס לכתיבה מחודשת, וכן הלאה עד לחיסולו. החומרים הפולימרים מאופיינים כבעלי מיקרו מיבנה אמורפי של שרשראות שעל פי רוב מצולבות. מבנה אמורפי הוא חומר חלש.
בחישוב כלכלי, בממוצע, כל יריעה בספר תורה דורשת החלפת קולמוס. בספר תורה ישנם 245 עמודות - 62 יריעות. סופר ממוצע צורך לכל עמודה קולמוס אחד. כאשר עלות קולמוס פלסטי הינה כעשרה שקלים, ייאלץ כותב הסת"מ להוציא 2450 ש"ח על מנת לממן את סך הקולמוסים הנדרשים לספר תורה אחד.
אין ספק שמדובר בהוצאה כבדה ומיותרת בעידן בו ניתן לרכוש קולמוס קרמי שאינו נשחק לעולם בפחות מרבע מהמחיר של הקולמוס הפלסטי.
הקולמוס המתכתי
מענה לטווח ארוך יותר הוא הקולמוס המתכתי שיחסית לפלסטי מוגדר כ"נצחי".
כל המתכות הינן בעלות מבנה גבישי, הגורם לכך שחוזקן יעלה על חוזקן של הפולימריים. מצד אחד אכן הושג שיפור באורך חיי הקולמוס לעומת הקולמוס הפלסטי, וקולמוס נירוסטה אחד מספיק לספר תורה שלם. מצד שני נשאר הצורך בהשחזתו מעת לעת, ובממוצע – במהלך כתיבת ספר תורה אחד יש להשחיזו כ- 4 פעמים. נמצא שבנוסף לעלות הראשונה של רכישת הקולמוס (כ-200 ש"ח) עדיין יש להוציא כ-400 ש"ח נוספים על מנת להשחיזו 4 פעמים בכתיבת ספר תורה אחד. יוצא שהעלות לכתיבת ספר תורה הינה כ-600 ₪ בנוסף לזמן המוקדש להשחזה. במחיר דומה ניתן לרכוש כיום קולמוס קרמי שאינו נשחק לעולם.
המילה 'נירוסטה' היא היגוי גרמני המכיל שלש שמות במקובץ: "נוטריקון" – נן רסט סטל, ובתרגום: "פלדה לא מחלידה”. יש סוברים כי הנירוסטה אינה ברזל. בפועל הנירוסטה מכילה כ-70% ברזל, כ-10% ניקל וכ-20% כרום. הרכב זה מעניק לפלדה עמידה בקורוזיה.
אך דא עקא – דיו העפצים המשמש לכתיבת סת"מ ומופק מעפצי עץ האלון, הוא בפועל חומצה טאנית בעלת 1-3 = PH (בתוספת ברזל-סולפט וגומי-ערבי), המאכלת גם את הנירוסטה...
מבחינה הלכתית, יש הסוברים כי פלדת הנירוסטה גרועה יותר וחמורה יותר מברזל נקי על פי הטעם של "לא יבוא המקצר על המאריך" מכיוון שברזל נקי אינו כשיר לשום שימוש טכנולוגי, והתוספות של הניקל והכרום המביא ליצירת הנירוסטה, הם המכשירים אותו כחומר טכנולוגי. כמו כן דעתו של החיד"א, שאסור לכתוב בציפורן ברזל.
הקולמוס הקשה
אבן הצור היא האבן הטכנולוגית המקראית. כך ראינו למשל בברית שערכה ציפורה לבנה : "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ". (שמות ד', כ"ה), ובברייתא: "בכל שוחטין: בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה! ( בבלי חולין ט”ו, ב).
סוג נוסף של אבנים טובות הם אבני החושן: לשם, שבו, אחלמה, יהלום, ספיר וכו'. לאחר תהליך עיבוד האבנים הטובות בוהקות ביופיין, ומשובצות במקום הראוי להן: החושן, ולהבדיל - בכתרי מלכים, בתכשיטי נשים וכד' . המבנה המיקרוסקופי שלהם הוא גבישי אחיד בכל נפח האבן.
סוג נוסף של קרמיקה הינם אלפי סוגי חפצי נוי העשויים מקרמיקה פשוטה (חימר), בטכניקות כמעט זהות בעבר כבהווה: אובניים ותנור שריפה. כמובן חוזקם ותכונותיהם הירודות אינם מתאימים לשימושים טכנולוגיים, אלא רק לנוי ויופי, או לכלי אוכל.
החומר הקרמי
קיימת משפחה נוספת של חומרים מודרניים הדומים לאבני הצור הקשים:
בעולם הטכנולוגי תעשייתי, חל מהפך כאשר נתגלו ופותחו חומרים קרמים מתקדמים. תכונותיהם הבולטות הם קשיות גבוהה עם עמידה בשחיקה, עמידה בטמפרטורה גבוהה ועמידה בקורוזיה ובחומצות, מהחריפות ביותר כגון חומצת מלח, חומצה חנקתית וחומצה גופרתית. כל זאת הודות לקשר הבין-אטומי שהוא יוני וקוולנטי.
חומרים אלו מזוקקים ומנוקים מכל זיהומים ותוספות לא רצויות. הודות לתכונות אלו הדרך הייתה קצרה לשילוב חומרים אלה בחלליות, לוויינים, מנועי דיזל, כלי שיבוב מתקדמים, כתרי שיניים ועוד.
חומרים אלה זכו לשם 'חומרים קרמים מתקדמים' או ADVANCE-CERAMICS.